עם האתגר הזה בראש, יצאתי לסייר באיזור, תוך שאני פתוח לקבל ולספוג אפשרויות ותהליכים הנובעים מחויית המקום עצמה.
שלושה דברים שמשכו את תשומת לבי:
1. קיום מבני ציבור ברמה עירונית כגון מבנה משרד החינוך והתרבות גדולים ובעלי חזות מרשימה שניכר בה שהיא שאובה מהמקום - חיפוי אבן מסותתת וחלונות קשתיות. אולי כדאי לספק חזות מרשימה כזו גם למבני המגורים?
2. הבהאים נמצאים בשכונה ולא רק גובלים בה. אולי ניתן לשאוב מהם מאפיינים הקשורים להגדרת מקום כגון - יצירת אופי מסויים לרח' ע"י שימוש במיקצב מסויים לאורכו ושדירת עצים ממין מסויים, הדגשת כניסות למבנים - ברח' ובמבנה עצמו, יצירת אופי מסויים לחצר הקדמית ולחלונות וכמובן - גנים מטופחים אבל שיהיו פתוחים לכלל הציבור! דבר שפחות כדאי להעריך - אי-קיום מדרכה.
3. בשכונה קיימים מבנים עתיקים בעלי ערך וצורה מיוחדים הנדירים בסביבה העירונית של ימינו ורבים מהם במצב תחזוקה נמוך. כדאי לחדשם ברוח השימור ולהכיל מוטיבים חזותיים האופיינים להם אולי גם למבנים שנבנו מאוחר יותר בראש ובראשונה למען התושבים בשכונה, ליצירת זהות אופיינית לשכונה ולשימור הערך האדריכלי-הסטורי של המבנים.
משהו מת:
בשכונה קיימים משטחי אספלט נרחבים שלא ברור מה ייעודם המקורי ולמה הם משמשים? האם אלו שטחי חניה? אין אף רכב בהם ואין בהם גישה לרכבים, האם אלה כיכרות עירוניות? אין בהן פעילות אנושית, האם אלו מגרשים שהם עתודות לבניה עתידית?
בחלק הצפוני קיימים מבנים גדולים שנראים כמנותקים מהסביבה וכמפנים גבם לרחוב. העסקים שבהם מתייחסים לרח' כאילו הוא החצר האחורית שלהם. ניכרים בהם חוסר תחזוקה וחוסר נקיון.
בשכונה קיימים מספר רחובות בעלי קנ"מ לא אנושי - אלה רחובות שלא נעים להסתובב בהם עקב היותם צרים, חסרי מדרכות וחזיתות המבנים שלאורכם אטומות מסיבות שונות.
בשכונה קיימים מספר מבנים נטושים ורעועים ואפילו מסוכנים בהיותם בסכנת התמוטטות. איך ומדוע הם הגיעו למצב כזה? ולמה לא מונעים את סכנת ההתמוטטות כפתרון מחוייב ומיידי?
משהו בתחילתו:
בשכונה קיימים מספר בתים עם חצרות צמודות בגודל מתאים - לא גדולות מדי ולא קטנות מדי. ניתן לכלול אותם בשיקום השכונה - או כחצרות וגינות לרווחת תושבי הבתים שהחצרות צמודות אליהם או כשפ"פים (שטחים פרטיים פתוחים) - ואז לשאוף ליצירת רצפים ירוקים בעלי ערך לרווחת כלל תושבי השכונה.
מספר תושבים בשכונה השתמשו בשטח החצר הצמודה לבית ויצרו בו מקום משלהם. אולי כדאי להשתמש בעובדה זו בשיקום השכונה כולה ולחשוב על יצירת תחושת מקום בחוץ גם בבתים נוספים.
יש מספר מבני ציבור, קהילה ותרבות בשכונה, חלקם בעלי ציביון מיוחד הנותנים מענה למגוון סוגי אוכלוסיות באיזור והם נראים מתוחזקים ברמה גבוהה יותר מבתי המגורים. אולי כדאי לשאוב מהם מאפיינים פיזיים שונים וליישמם בשיקום בתי המגורים.
באיזור שממזרח לשדרות בן-גוריון, יש מיקטע קצר ברח' יפו שבו יש תנאים טובים יחסית לשיקום - הרח' רחב יחסית, המדרכות רחבות יחסית, יש מספר עצי פיקוס גדולים לאורך המדרכות שמעניקים צל וסביבה נעימה יותר - מבין הפיקוסים הגדולים היחידים שהצליחו להתפתח יפה בחיפה, הבתים - בעלי ערך אדריכלי-הסטורי ונראים במצב טוב יחסית ויש מספר חנויות ועסקים שהם לא מסעדות - כנראה בזכות הסמיכות לציר שדרות בן-גוריון המשוקם והתחלת שיקום העיר התחתית. כדאי יהיה במסגרת השיקום ליצור תנאים כאלה גם באיזורים אחרים ברח' זה וברח' ראשיים אחרים בשכונה.
השכונה ממוקמת בקירבת חוף הים ובקירבת טיילת החוף שעתידה להיבנות, והים מורגש בקצוות הצירים שניצבים לו וסמוכים אליו. זה מאפיין שכדאי להדגישו בכל קצוות הצירים האלה. רצוי שאופי הצירים הללו בקצוות הקרובים לטיילת החוף ולים יהיה דומה לאופי טיילת החוף.
בחלק הצפוני של השכונה קיימים מספר בתי-מלאכה קטנים המפוזרים באקראי בתוספות בניה לא מוסדרות ובתנאי תחזוקה ירודים. כדאי שהשיקום יתחשב בקיומם וישלבם במבנים מוסדרים ובכך יש פוטנציאל לערך מוסף הייחודי לשכונה זו ולפיתוח סוגי מלאכה ומסחר האופיינים לשכונה שיכולים להכיל גם מימד תיירותי.
משהו בשיאו:
ציר שדרות בן-גוריון עם כל מסעדותיו ובתי-הקפה שבו יכול להיחשב בשיאו מבחינת ציר בילוי ותיירות מסוג מסויים. אך הוא לא יכול להיחשב בשיאו עבור תושבי המקום ועבור שימוש הקרקע העיקרי שהוא המגורים.
משהו אחרי השיא:
הרבה אחרי שיאו - רח' יפו שהיה בעבר - בתקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט אחד משני צירי המסחר שוקקי החיים בחיפה ביחד עם רח' העצמאות - אחרי קום המדינה ואולי אף לפני החל לרדת מגדולתו ולהיזנח עקב מגוון סיבות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה